"תינוקות ופעוטות הם אנשים קטנים עם צרכים גדולים" – ד"ר וויליאס סירס, רופא ילדים נודע ואבי ה- Attachment parenting

המהות והמטרה של תקשורת מקרבת היא חיבור. אנחנו יצורים שחיינו תלויים בכך – וללא חיבור עמוק וקשר איננו יכולים לשרוד. יצירת חיבור ושימורו מורכבת מאינסטינקטים חייתיים, אך גם מהבנה עמוקה ברמה הקוגניטיבית של הצרכים המניעים את כל הווייתנו. כבני אדם בכל מיני תפקידים במהלך חיינו, ככל שנהיה ערים לצרכים שלנו, כך חיינו יהיו קלים יותר, מובנים וזורמים יותר. תקשורת מקרבת היא ריקוד מתמשך בינינו לבין עצמינו ועם הסובבים אותנו, כל החיים.

כהורים לתינוקות שבאים לעולם, מוטלת עלינו האחריות לדאוג לצורכיהם של ילדינו, אך באותו הזמן, אנחנו מוכרחים לדאוג לצרכים שלנו.
המטפורה לכך היא ההוראות הניתנות לנו כשאנחנו טסים: כשמסכת החמצן תיפול בעת מצב חירום – ההורה דואג לשים אותה עליו ואז לדאוג לילדו. בלי חמצן הרי לא נוכל לטפל באף אחד! ד״ר מרשאל רוזנברג , מייסד תקשורת מקרבת אומר: כשם שאם מיניקה מוכרחה להזין את עצמה על מנת להזין את תינוקה, כך אנחנו מוכרחים להיות בתקשורת מצוינת עם עצמינו – עם הרבה אמפתיה והבנה עמוקה על מנת שנוכל לתת את זה לילדינו.

כשילדיי נולדו, (הם היום בני 16.5) חשבתי בטעות, שמרגע זה ואילך, כל כולי לרשות ילדיי, ואשים לעת עתה את צרכיי הרוחניים, החברתיים והזוגיים בצד (ילדתי תאומים יחסית מאוחר בחיים, והייתי להוטה לעשות זאת ״נכון״). מפרספקטיבה של שנים אני רואה עד כמה יכולתי למתן את הגישה הזו, ואת המחירים ששילמתי.
במאמר לפניכם אני מביאה את סך הניסיון והידע שצברתי במהלך השנים, ומקווה שיהיה לכם משמעותי ומעשי! מה שברור וידוע הוא שהשנים הראשונות הן אלו שיטביעו את חותמם על יתר חייהם, אך עם זאת, אני מזמינה אתכם להיות עם הרבה מאוד רכות וחמלה לעצמיכם, במיוחד במקום שבו אנחנו מצפים מעצמינו להיות הורים ״טובים״.

ההתחלה
תקשורת מקרבת יכולה להועיל להורים ותינוקות כבר מהימים הראשונים של התהוות העובר ברחם (וכמובן לפני!) מדוע אני מציינת זאת? כי ממחקרים שנעשו החל משנות השישים של המאה הקודמת מצאו שעוד בהיותם ברחם, העוברים שומעים קולות, קולטים אנרגיות ומגיבים – ומושפעים רגשית. התודעה היא תודעה סופגת. אין להם עדיין כישורים קוגניטיביים אך המסרים נקלטים ברמה הפסיכוסומטית (1.) מחקרים מדהימים הראו שבריאות התינוק הנולד היתה קשורה קשר ישיר לגישה של האם להריון ולרצונה להיות אם. למרות שאימהות מסוימות הפגינו אושר וסיפוק כלפי חוץ, אך בתוך תוכן לא רצו את התינוק – התינוקות קלטו את המסרים הללו ונולדו עם בעיות התנהגותיות ובעיות במערכת העיכול שלהם (שם מצויים הרגשות בעומק). הורמוני הסטרס של האם גם השפיעו על העובר, בעיקר אם אלו לחצים מתמשכים. גם למערכות היחסים עם בני הזוג היתה השפעה אדירה על התינוקות. מחקרים מצאו שילדים שלהוריהם מערכת יחסים סוערת ולא יציבה יש פי חמש סיכוי לפתח פחדים וחוסר שקט (אז לא קרו לזה עדיין הפרעת קשב) מילדים בבית יציב ואוהב. אז אין ספק שלמידה של הכלי הנפלא הזה לחיבור לרגשות שלכם, לעולם הפנימי ולמאוויים, צרכים וערכים העמוקים שלכם – יצירת דיאלוג, אוהב ופורה ביניכם, הבנה והקשבה – יתרמו לעובר שלכם!

ומה קורה בלידה ובחודשים הראשונים?
כשהייתי ילדה קטנה בת ארבע, נסענו כל המשפחה לארצות הברית. אבי נהג לומר שעד שנסענו השפה העברית היתה שגורה בפי במלאות והייתי משוחחת ומתבטאת נפלא. מהמעבר, הפתאומי עבורי, מהטראומה של עולם חדש ושפה חדשה, הפסקתי לדבר. במשך שלושה חודשים ישבתי בגן הילדים החדש ולא הוצאתי הגה מפי. יום אחד, לאחר שלושה חודשים, כשאימי באה לאסוף אותי מהגן, הסתובבתי לאחור ביציאה וקראתי לעבר הגננת: "Goodbye Mrs. Stevens!"

חוויה זו דומה למה שקורה כשתינוקות מגיעים לעולם ללא ידיעת השפה. מישהו פעם דימה את זה לאדם שקופץ לבריכה ללא מים (אלא אם כן לתינוק יש מזל להיוולד למים (-: ) בכל מקרה, לידה היא מעבר חד, לתוך עולם שקודם לכן, הוא היה ער לו, וחש אותו ושמע אותו רק במעומעם.

על פי מריה מונטסורי, (2) שהיתה חלוצה בהבנת הצרכים העמוקים של תינוקות וילדים קטנים והתפתחותם, מוחו ותודעתו של תינוק שזה עתה נולד הם כמו ספוג. הם קולטים הכל. הוא אולי עדיין לא יכול לנוע לבד, אך עיניו ואוזניו, אפו והרגישות העורית והפיזית הגדולה הם קולטנים מדהימים. תינוקות מוזנים לא רק על ידי החלב שהם מקבלים, אלא גם מסביבתם הפיזית והאנרגטית. מהמגע עם האם, מהדרך שהם נישאים (או לא), מהמבט שהם פוגשים, הם קולטים ולומדים בכל רגע את השפה בכל המימדים שלה – כולל התקשורת הרגשית. ההד שמקבלים, ההבנה וההקשבה שלנו אליהם, ההכרה והאישור שאנחנו יכולים לתת, בהתנהגותנו ובאופן מילולי – כל אלה עוזרים לבנות בני אדם בריאים ובטוחים בעולמינו..

כולם כבר יודעים שגם כשאנחנו מרימים את התינוקות, רוחצים אותם, יוצאים איתם לטיול, בזמן ההנקה- ככל שנדבר איתם על כל מה שאנחנו עושות – כך הם לומדים על החיים ועל סביבתם. באותו האופן – ככל שנשקף את רגשותיהם – בשאלות אמפתיות, כשהם בוכים או שיש להם איזו שהיא אי נוחות, או שמחה, אנחנו תורמות לקשר, לביטחון, לתחושת הקבלה. גם האינטונציה משמעותית. אם שמתם לב באופן טבעי הטון של קולה של אמא כשהיא מדברת עם תינוקה יותר גבוה, ויש בו צליל וכיוון של שאלה, היא אמפתית מעצם טבעה, ומזמינה אינטראקציה.

הקניית שפה איננה מתוך למידה מכוונת. זה פשוט קורה בהתפתחות הטבעית של האדם. בהתבוננות בילדים בכל העולם מצאו ששפה מתפתחת בדיוק באותם זמנים ושלבים התפתחותיים של הפעוט ( +-), בין אם הוא גדל בשבט אפריקאי או בדירה במנהטן. הצרכים של התינוק אחד הם, והתפתחות מוחו והבנתו זהים לחלוטין. מההקשבה לקולות והטיית ראשו לכוון הצליל בגיל חודשיים, להסתכלות המכוונת שלו אל פיהם והבעותיהם של המבוגרים סביבו, להברות הראשונות שהם מביעים סביב חצי שנה, (אבא, דדה, ממה), מילים ראשונות משנה עד שנה וחצי,ועד למה שמונטסורי קוראת "התפוצצות השפה" בין שנה וחצי לשנתיים- קרי היכולת לחבר משפטים שלמים, בעלי כוונה.

ג'ון הולט, מורה ואבי החינוך הביתי באמריקה כתב: לו היינו מנסים ללמד את שתי המיומנויות המורכבות ביותר שתינוקות למדים בשנתיים הראשונות לחייהם, דיבור והליכה, לעולם לא היו לומדים!
אז מה הוא, אם כן, תפקידינו? מונטסורי אומרת שבשלבי חייו הראשונים הילד זקוק לנו כמתורגמנים. כאלו שעושים סדר ומבינים אותו, מתווכחים בינו לבין העולם, ובונים את האמון שלו בעולם.
כאן הכלים שאנו רוכשים בתקשורת מקרבת יכולים לסייע. שאלות שמתרגמות את רצונותיו, ומשקפות את מעשיו ורגשותיו: "רוצה להיות קרובה לאמא עכשיו? רוצה להחזיק את הצעצוע הזה? כיף לך בתוך האמבטיה? רצית להמשיך לשחק בגינה?" לא רק מחזקות ומרחיבות את השפה המדוברת והרגשית אלה גם, נותנות תחושה עמוקה של הבנה והכלה, ומחזקות את הערך העצמי והאישור להרגיש. גם כשעולה תסכול, ואנו משקפים לתינוק/פעוט את זה - אנחנו יכולים לחוש בגופו את הרגיעה. בדיוק כשם שאנחנו מלמדים את השמות של דברים שהם רואים, אנחנו מלמדים שמות של מה שהם חשים ורוצים.

מגיל חצי שנה ומעלה
ככל שתינוקות מתפתחים, הצרכים גדלים איתם. צורך בחקירה, למידה, הסקרנות הטבעית המדהימה שלהם, למידת הגבולות והמיומנויות החברתיות. בערך בגיל שנה וחצי פעוטות מגלים שהם נבדלים מהוריהם בעיצומו של תהליך הספרציה – אינדיבידואציה הכולל תהליכים של התקרבות, הפרדה ורכישת כלים של עצמאות מן ההורה. אנחנו נשים לב, למשל שזה הגיל שילד מתחיל לזהות את עצמו במראה. הצורך המרכזי שהוא מפגין כרגע זה עצמאות ובחירה ושלב זה הולך ומתעצם. הוא משמיע לראשונה (כמובן, כל ילד בקצב שלו) את המילה ״לא!״.

זה השלב שאני גיליתי את תקשורת מקרבת, לפני 13 שנה דרך המאמר המצוין של ענבל קשתן ז״ל: ״ לשמוע את הכן שמאחורי הלא״.
מרשאל רוזנברג אומר בספרון שלו, שהיה האורים והתומים שלי כשילדיי היו קטנים, ״לגדל ילדים בחמלה״ (תורגם לאחרונה לעברית על ידי ארנינה קשתן, שתזכה לחיים ארוכים, מורתי הראשונה בתקשורת מקרבת): ״לא משנה אם אדם בן שנתיים או תשעים ושתיים – הצורך בבחירה, עצמאות ואוטונומיה הוא חזק באותה המידה. כל איום על הצורך הזה ייענה בהתנגדות חזקה״. כלומר כל ניסיון להכריח ילד ייתקל בהתנגדות, ואם יוכרע, אחד משני הצדדים ישלם את המחיר.

החדשות הטובות הם שאמפתיה עובדת מצוין עם תינוקות ופעוטות כאחד! וכשאני כותבת: ״עובדת״ אינני מתכוונת למניפולציה מצידינו לנסות לגרום לילד לעשות כרצוננו – כי הם יעלו על זה מגיל צעיר, אלא ככלי לדיאלוג ולחיבור שאנחנו רוצים ליצור, שיוצרים את האמון בילדיכם, שהצרכים שלו או שלה באמת חשובים לכם. הסיפוק שאתם תחושו מכך הוא עצום!

מרשאל היה שואל הורים שתי שאלות מרכזיות ומכריעות:
מה אתם רוצים שילדיכם יעשה?
מה אתם רוצים שיהיה המניע שלהם לעשות זאת? האם מתוך פחד מעונש, אשמה או בושה ( בקיצור פ.א.ב) או האם מתוך בחירה, אחריות ורצון? ( בקיצור ב.א.ר.)
חשבו על זה רגע – האם בא לכם לשתף פעולה עם איומים או הטלת בושה? ילדים הם בדיוק כמוכם!!
אז, כשאתם נתקלים בקושי -אמפתיה אמפתיה אמפתיה. לעצמכם- מה אני מרגישה עכשיו? מה אני צריך? עם מי אני יכולה לדבר עכשיו על מנת לקבל תמיכה? ולילדיכם… נסו להיכנס לנעליו הזעירות ותנו לו את מתנת הנוכחות, הקבלה והאישור להם הוא זקוק.

הורות היא מסע מדהים. עבורי זה המסע שלימד אותי הכי הרבה על עצמי ועל יחסיי עם העולם, וממשיך ללמד גם כשילדיי כבר בני 16. מרשאל רוזנברג נהג לומר שהורות היא התפקיד הקשה ביותר עלי אדמות, ולכן אנחנו זקוקים לתמיכה רבה כל כך, הבנה וקהילה – ישר מההתחלה!

לסיכום
# לימדו תקשורת מקרבת ביניכם עוד לפני ההריון!! (-:. זו מתנה לחיים
# תשכילו ליידע את עצמכם כמה שיותר על הצרכים והרגשות של ילדיכם ושלכם (!) ממש תלמדו את המילים.
# תהיו בחמלה רבה לעצמיכם על המקומות בהם אתם ״נופלים״ ותקיפו את עצמכם בתמיכה אוהבת.
# כמה צרכים בסיסיים :
תינוקות - מזון, מגע, ביטחון, שיקוף, אישור, אמפתיה, קירבה, נוכחות, הבנה, הכלה, סביבה אנרגטית ופיזית מגוונת ובטוחה.
פעוטות - כל אלה לעיל בתוספת סביבה לחקירה ולמידה בטוחה, הרבה מאוד אמפתיה, הרחבה של שימוש בשמות של רגשות וצרכים, פעילות פיזית מתאימה.

הורים: תמיכה, אמפתיה, הבנה, דיאלוג, חמלה עמוקה לעצמינו, קבלה, מנוחה, התרעננות וגיוון, הזנה רגשית ורוחנית על מנת לבצע את עבודת הקודש הזו.
בהצלחה!!

מקורות:
The Secret Life of The Unborn Child – Thomas Verny M.D
The Absorbent Mind – Maria Montessori
לגדל ילדים בחמלה – ד״ר מרשאל רוזנברג
תקשורת מקרבת – שפה לחיים – ד״ר מרשאל רוזנברג