היום אבא, אנחנו נלמד על ״בכי של תינוקות״.

עוד כשהייתי בבטן של אמא, שמעתי כל מיני טיפוסים שטוענים ש״ככה אנחנו״.
במשך 7 החודשים האחרונים, יצא לך איי פעם לשמוע אותי בוכה ״סתם״?
אתה יודע למה לא? כי אני לא בוכה ״סתם״!
בכי הוא השלב לפני האחרון לזעקה לעזרה בצורך מסוים.
אם זה ידיים, אמא, תנועה, אוכל, עזרה בהירגעות לפני שינה, החלפת טיטול, גזים, צרכי שירותים ועוד 1,001 דברים שאני צריך.

אם אתה לא רוצה שאגיע למצב שאני בוכה, כדאי שתקשיב לי, תלמד אותי, תקרא אותי.
תשתמש בשפת דנסטן, שפת גוף, השפה שלי, והכי חשוב - תשתמש באינטואיציות שלך, תסמוך עליהם - תסמוך עלי!
אין לי תחושה של זמן אבא.
לפעמים כשאני מבקש משהו והוא לא נעשה, זה מרגיש לי כמו נצח (!) והדרך לבכי ולצרחות הופכת להיות מאוד (!) מהירה.
בשעת בכי, במיוחד לפני שינה, אם אין אף אחד לידי אני מתמלא בהורמון ה״קורטיזול״ - חרדה.
ניסית פעם להירדם כשאתה חרד?

קבל, תקרא, תפנים ותפיץ מה עלול לקרות כאשר אני זועק לעזרה ואין לי מענה:
# עלייה בלחץ הדם.
# עלייה בלחץ הנוזל התוך גולגולתי (מה שמזין ומקיף את רקמת המוח).
# תנודות לא יציבות של קצב הלב, נשימה וטמפ'.
# דיכוי של מערכת החיסון והעיכול.
# דיכוי ברמות הורמון הגדילה.
# הפסקת נשימה.
# לחץ רב על הלב.
# בקע בבטן.
# הקאות.

אם נשים בצד את כל העובדות המחקריות של מומחים בעלי שם בינלאומי ונתעלם מיועצות שקר כלשהו, שבמקרה הטוב עשו קורס של 3 חודשים - בכי זה לא דבר נעים.
לא לי ולא לכם.

שים לב אבא, אני לא מבקש ממך להפסיק לי את הבכי, זו עדיין עוד צורת התבטאות שאני משתמש בה. אני מבקש ממך להימנע ממנו מלכתחילה ע״י סיפוק הצרכים שלי.
עד שלא אלמד ללכת, לדבר, לבשל ולנקות אחרי - החיים שלי יהיו תלויים בך.
לא תמיד אתה תצליח להימנע מבכי. בכל זאת, לא תמיד נבין אחד את השני.

אני רוצה שנסכים שתמיד תהיה לצידי כשאני בוכה, ובזמן שאני בוכה, תנסה לחשוב למה אני בוכה ומשם תספק לי את הצורך.
אם נגיד אתה מתקלח ואתה שומע אותי בוכה - צא מהמקלחת ותבוא לנחם, או שמלכתחילה אל תיכנס למקלחת עד שיהיה עוד מישהו בבית שיוכל להיות איתי.
אם אתה אוכל ואני בוכה - תעשה הפסקה.
אתה יכול לחמם ולאכול אח״כ, למה שאני אסבול עד שתסיים? זו לא הבעיה שלי שהחלטת לאכול דווקא כשאני רוצה להתלונן על השירות.
אם אנחנו בנסיעה ואני בוכה - תעצור את הרכב במקום בטוח ותהיה איתי. גם אם נסיעה של 40 דקות תיקח לך 4 שעות.

אני מתנצל שהאבולוציה לא הכינה אותי מספיק טוב לנסיעות ברכב בתוך סלקל עקום ולא נוח.
אם אני בוכה באמצע הלילה - תקום ותבדוק מה הצורך שלי, אני אף פעם לא בוכה סתם.

השלב שמגיע אחרי הבכי, במידה והצורך לא סופק, הוא ״קיפאון מערכות״.
המוח שלי מבין שאין פה אף אחד בסביבה שיעזור לי ופשוט סוגר את הבאסטה.
זה עלול להיראות לך כאילו אני נרדם בסבבה. אני לא!
אתה לא תשמע אותי בוכה יותר, אבל אם תמדוד לי את רמת הקורטיזול ברוק, אתה תגלה שהחרדה משתוללת אצלי בגוף.
רק שהפעם, המוח לא טורח ליידע אותך לגבי זה, הוא ״כיבה״ אותי כדי לשמור על האנרגיות המעטות שנשארו לי.

זה קרה לי פעם אחת איתך, דיי בהתחלה.
היינו בטיול הראשון שלנו ביחד בערב.
הייתי בן חודש בערך, הפעם הראשונה שהשתמשת במנשא.
התחלתי לבכות באמצע הרחוב, לא ידעת מה לעשות איתי או עם עצמך.
ניסית להרגיע אותי, אבל לא הצלחת. צרחתי וזעקתי ולא היה לך שמץ של מושג מה אני רוצה ממך, האמת שאני כבר לא זוכר.
זה המשיך כמה דקות טובות עד שפתאום קרסתי ו״נרדמתי״. התמלאת בחרדה, הרגשתי את זה. הלכת הבייתה בהלם, לא ידעת מה קרה, זה נראה כאילו שהתעלפתי.

ככל שתמשיך לא להיענות לבכי שלי, המוח שלי ינטרל אותי. זה בדיוק התהליך שקורה במהלך ״אימון שינה״ - כל סוגי האימון!!!
יועצות שינה מספרות לכם שאנחנו ״לומדים להירדם לבד״.
אנחנו לא אבא, אנחנו לומדים שככל הנראה, אנחנו לבד בעולם, ואין צורך לבכות כי אין מי שיעזור.

אין דבר כזה ״תינוק בכיין״.
אנחנו לא אוהבים לבכות.
הצרכים שלנו מרובים.
דיברנו בשיעורים הקודמים על צרכים ועל הרגלים.
שום דבר לא שווה את הבכי שלי, גם אם זה אומר שאני אהיה עליך או על אמא 24/7.

תפיץ את הבשורה אבא, תעלה על כל גגות העולם ותצעק חזק -
״בכי לא מפתח את הריאות! בכי מפתח חרדה!״