אז מה זה בעצם לפשפש תינוק?
זה להחזיק אותו בתנוחה הנוחה לו להתרוקן מעל סיר/ כיור/ אסלה/ קערה ייעודית- מה שמתחשק.
למה לעזאזל לעשות את זה?
אז זה הקטע היפה: תינוקות (החל מהרגע הראשון) בעצם מאותתים לנו בכל פעם שהם צריכים משהו או כשמשהו מפריע להם- בין אם זה כשהם רעבים או עייפים או כואבים או כשהם צריכים להתפנות. כשלתינוק יש פיפי-קקי הוא גם מתריע ומודיע.

תינוקות נולדים עם יכולת שליטה בסיסית בסוגרים. ברגע שאנחנו שמים להם חיתול (ובמיוחד חיתולים חד פעמיים) אנחנו לא משמרים את המנגנון הטבעי והמולד הזה שקיים בתינוקות שלנו. רק לשם ההדגשה: אנחנו לא 'מלמדים' את התינוק להתאפק/ לשלוט בצרכיו- אנחנו קשובים לצרכיו (והצורך לא להתבוסס בצואה הוא צורך בסיסי של כל אדם, והוא לא פוסח על בני אדם קטנטנים) ומגיבים לאותותיו.

יתרונות הפשפוש הם רבים: בראש ובראשונה אנחנו לא מנוונים לו את מערכת השליטה בסוגרים (רק כדי שנתיים אחר כך 'לגמול' אותו מחיתולים), אנחנו משאירים אותם (ואותנו) מודעים לגוף שלהם ולתפקודיו, אנחנו נותנים מענה לצורך נוסף ובסיסי ובכך מעמיקים את התקשורת עם התינוק, וכמובן שהיגייני יותר כשהתינוק לא עושה קקי (ולמיטיבי לכת גם פיפי) על עצמו.

יש רמות שונות של פשפוש- תינוק יכול להיות מפושפש מלא (ואז הוא מסתובב לחלוטין ללא חיתולים/ נמצא עם חיתול רק ליתר ביטחון אבל בעצם לא משתמש בו) או מפושפש חלקית (ואז עושה פיפי בחיתול אבל קקי לא/ חלק מהזמן עושה בחיתול וביתר הזמן לא).

איך עושים את זה? באינטרנט יש המון מידע בנושא (גם בעברית) שמסביר בצורה נוחה וקלה מה ואיך עושים (מצורף לינק לדוגמה) אבל בגדול- מתחילי להקשיב לילד: מורידים את החיתול ומתבוננים בו- רואים מתי הוא עושה, איך הוא מסמן ובגדול מנסים לראות מה הדפוס אצל הילד שלנו. אפשר גם להתחיל מלפשפש בתחנות- כשקם משינה, אחרי האוכל וכו'. כדאי גם שבזמן שהוא עושה תתמללו את המעשה כדי שיקשר בין המילה לפעולה (קקי/ פיפי, או אפילו שיר- אצלנו זה "קקי קקי צא" )

כמה הערות:
# טוענים שבאזור גיל 4-5 חודשים המנגנון מתנוון אם לא משמרים אותו, ולכן אם לא התחלתם לפשפש לפני לא בטוח שזה יעבור, אבל תמיד אפשר לנסות (אצלנו עבד).
# חוזרת על זה שוב כי זה סופר חשוב: אנחנו לא "מלמדים" את התינוק להתאפק או לעשות את צרכיו בסיר. אנחנו מלמדים את עצמנו לקרוא את התינוק ואת הדרך שלו לסמן שהוא צריך להתפנות.
# בכל פעם (אחרי שהתחלנו לפשפש) שתינוק "מפספס" ועושה על הרצפה או בחיתול- לא הוא זה שפספס, אלא אנחנו שפספסנו את הסימון שלו.
# דבר שנכון לגבי תינוקות בכל התחומים- הם כל הזמן משתנים, ולכן הסימון של היום יכול להיות שונה מזה של אתמול וגם הדפוס יכול להשתנות בהתאם למה ש:אכל/ שתה/ כמה ישן וכמה קר היה לו. חשוב (שוב כמו בכל התחומים) לא לעשות מזה עניין ולזרום איתו.
ממליצה מאוד להיכנס לקישור ולקרוא עוד בנושא:

לגבי חיתולי בד:
היתרונות:
# כמו כל דבר רב פעמי לעומת חד פעמי, חיתולים בד רב פעמיים עשויים מחומרים איכותיים יותר, נעימים יותר ובריאים יותר לעומת חיתולים חד פעמיים.
# בחיתולים חד פעמיים (ברובם: האגיס/פמפרס/טיטולים וכו'. קיימים כאלה גם בלי) יש המון חומרים כימיים (נגזרות של נפט, כלור, מבשמים, ועוד...)
# הרבה יותר זול לחתל ברב פעמי על פני חד פעמי
# מלידה ועד גמילה תינוק משתמש בכ-6000 חיתולים שמתורגמים להררי פסולת לא מתכלה (שוב- רוב החיתולים).
# החיתולים יפים מעוצבים וחמודים בטירוף!
# והדבר החשוב ביותר: בחיתולים חד פעמיים קיים חומר ג'לי שסופח לתוכו באופן כמעט מיידי את הנוזל, וכך הילד מאבד את הקישור בין הפעולה (עשיתי פיפי) לבין התגובה (נהיה רטוב). בגלל שב20 שנים האחרונות חיתולים חד פעמיים רק הולכים ונהיים זולים יותר ו"טובים יותר"- כלומר סופגים הרבה יותר ובמהירות, גיל הגמילה הולך ועולה בהדרגה ולראות ילדים בני 3,4 לא גמולים זה לא דבר חריג בכלל. ברגע שמשתמשים בחיתול בד, התינוק לא מאבד את הקשר בין הפעולה לבין התוצאה, והגיל בו הם מוותרים על חיתולים ומבקשים להשתמש בשירותים נמוך יותר בממוצע.

החסרונות:
# בילדים מאוד אקטיביים (כמו אצלנו) כשכל החתלה היא הפקה, קשה לחתל ברב פעמיים (עכשיו קונים מכנסונים רב פעמיים, וזה כנראה יפתור את הבעיה)
# צריך להחליף בתדירות קצת יותר גבוהה
# לפעמים זה נותן מראה קצת יותר נפוח באזור החיתול (ומצד שני מרפד להם יותר את הטוסיק כשהם נופלים)

כשמפשפשים תינוק ומשתמשים בחיתולי בד, בעצם משאירים אותו מודע לצרכים שלו, ולא מנתקים לו את הקישור החשוב הזה בין הפעולה לתחושה הגופנית.
ובלי קשר- ממליצה (במיוחד עכשיו כשחם) מדי פעם להוריד להם לחצי שעה את החיתול ולתת להם להתרוצץ בעירום- זה גם סופר חמוד, וגם הם יכולים לחקור אזורים בגוף שבדרך כלל לא נגישים להם.

פשפוש נעים!