לפני חמש שנים בערך, שוחחתי בטלפון עם חברה, שסיפרה לי על קשיי הגמילה של הבן שלה. בשלב מסוים, היא ציינה שקראה על אנשים שמגדלים תינוקות בלי חיתולים. מיד עניתי לה "לא יאומן כמה שטויות אנשים ממציאים בעולם הזה. משעמם להם שהם מגדלים ילד בלי חיתולים. זה עושה לילד נזק נפשי".
היא מצידה ענתה לי באדישות "דווקא מתאים לך לגדל ככה ילד" וזכתה לנחירת בוז ממני.
מאז עברו, כאמור, חמש שנים. הפכתי לאמא לשתי בנות מתוקות ומדהימות. במושג "שיטת הקשב" (שמעתה תיקרא פשפושים) נתקלתי כשהבת הבכורה שלי הייתה בת שלושה וחצי חודשים. השעה הייתה 3 לפנות בוקר, היא התעוררה כדי לאכול, בדקתי לה את החיתול והוא היה יבש. נלחצתי - מה פתאום הוא יבש?! הייתי רגילה לחיתול רטוב שמחליפים.
מיד התקשרתי למוקד האחיות, העצה שקיבלתי הייתה לרוץ לבית חולים. למזלי, היה חורף ולא ראיתי איך אני מוציאה תינוקת בת שלושה וחצי חודשים בקור בגלל פיפי. אז עשיתי מה שמצופה מכל אמא משקיעה, ופניתי לד"ר גוגל.
מהר מאוד הופיעו לי תוצאות שהובילו אותי אל "שיטת הקשב", מצאתי גם קבוצת פייסבוק בשם "לחופש נולדו - הורות בקשב (פשפושים)". בקבוצה יכולתי להתייעץ ולקרוא על הורים אחרים שחווים דברים דומים לחוויות שלי.
אז מה זה בעצם?
תינוקות נולדים עם היכולת לשלוט בשרירי הסוגרים שלהם. כלומר - השרירים הטבעתיים ושלפוחית השתן. הם מסמנים לנו מתי הם צריכים להתפנות, אך אם ההורה אינו קשוב, הם יעשו בחיתול.
מאחר והחיתול סופג, לא נשארת תחושת רטיבות ואי נוחות, התינוק לומד שזה בסדר לשחרר ולא לאמן את השרירים ששולטים על פי הטבעת או שלפוחית השתן. כתוצאה מכך, אותם השרירים מתנוונים.
מאוחר יותר בחייו, יורידו לו חיתול ויאלצו אותו ללמוד להפעיל את השרירים האלו מחדש. אלא שבגיל שזה קורה, מופיעים פחדים וחששות - שלא קיימים בגיל כמה חודשים. אבל אנחנו עוסקים בפשפושים.
הורים ששומרים על קשב עם תינוקם, מזהים מתי הוא צריך להתפנות ועוזרים לו לעשות זאת בסיר מותאם לגודלו/בכיור/מעל האסלה/ בטבע. את התינוק משעינים על הבטן של ההורה ומחזיקים מתחת לברכיים, כך שהוא אינו יושב באופן שפוגע בעמוד השדרה שלו.
למשך כמה זמן?
עד שמבינים שזהו או עד שהתינוק מסמן שדי.
איך מזהים שהתינוק צריך להתפנות?
או... זהו... שבקטע הזה אני לא אשת בשורה. לכל תינוק הסימן שלו, שגם הוא משתנה עם הזמן.
איך בכל זאת נדע?
יש 2 דרכים:
1) להוריד חיתול למשך כמה ימים ופשוט לעקוב אחרי התינוק. לכתוב שעות בהן הוא עושה את צרכיו ולבחון האם יש סימן מיוחד בו הבחנו לפני שהגיע השחרור?
למשל: בהייה בחלל החדר/ריקוד עם הרגליים או הידיים/קול שמשמיע פתאום.
או לבחון כל כמה זמן בערך הוא עושה פיפי ולפי הזמנים האלה לפשפש.
2) להציע לו להתפנות בתחנות מסוימות: כשמתעורר, לפני ואחרי שינה, כשיוצאים מהבית וכשחוזרים, כשמוציאים מהמנשא (לרוב לא יעשו כשהם במנשא על ההורה), לפני ואחרי נסיעה.
לא משנה באיזו דרך בחרתם, התינוק יתרגל במהרה לעובדה שיש מי שמקשיב לו וילמד להתאפק.
מה?! תינוק קטן שמתאפק?! זאת התעללות!
אז זהו שלא. הורה שמפשפש לא ייתן לילד שלו להתאפק שעות. הוא גם ישים לב כשהתינוק לא נינוח ויבין שהוא רוצה להתפנות.
לרוב ההורים יש קול/מילה שהם אומרים או סימן שהם עושים כשהתינוק עושה את צרכיו. המטרה היא לשמור על תקשורת וללמד את התינוק לסמן בתנועה או בקול הזה כשיגדל, אך עדין לא ידע לדבר. כשהבת הבכורה שלי הייתה בת 8 חודשים, היא סימנה לנו בנפנוף אגרוף מצד לצד כשהייתה צריכה קקי. לא ראיתם דבר חמוד מזה, תאמינו לי!
במידה שאתם חושבים לעצמכם שהורים מפשפשים נמצאים עם הילדים כל הזמן - אתם טועים. יש תינוקות מפושפשים שנכנסים לגן, זה לא פוגע בקשב. הם לומדים מתי ולמי הם יכולים לסמן ומתי לשחרר בחיתול.
האמת היא שאין חוקים בעולם הפשפושים. אתם יכולים לפשפש 100% או להחליט שבלילה לא. לשלב את שיטת הקשב עם החתלה או שלא. הכל תלוי בכם ובתינוק שלכם.
חשוב מאוד להבין שהאחריות להציע לתינוק להתרוקן היא של ההורים. העובדה שיש שליטה על הסוגרים, אינה אומרת שישנה בשלות או בגרות שמאפשרת להעביר את האחריות על עשיית הצרכים לילד. נכון שתינוקות מפושפשים מתקשרים ומסמנים ואף מזהים את הסיר שלהם, אבל העברת האחריות אליהם, תתבצע בגיל מאוחר יותר.
עוד נקודה שחשוב לדבר עליה, היא העובדה שיש תקופות בהן התינוק מפסיק לסמן כשהוא צריך להתרוקן. הסיבה לכך היא שבזמן הזה הוא עסוק ברכישת מיומנויות מסוימות ולכן אינו פנוי לסימונים. בתקופות כאלה ההורים צריכים להיות רגישים וסבלניים יותר. לרוב, אחרי תקופות בהן התינוק אינו מסמן, יחול שיפור משמעותי כשהוא יחזור לסמן. שיפור פירושו משהו שעד היום לא קרה, למשל סימון ברור יותר, זחילה לכיוון הסיר ועוד.
לחיות בקשב זה דבר מדהים, נכון שיש עליות וירידות - כמו בכל תהליך. אבל בסופו של דבר, אני עוזרת לבנות שלי להתפנות בצורה נעימה ומכובדת ולא משאירה אותן עם חיתול ספוג בצרכים שלהן. תינוקות נולדים עם המון ידע לגבי הצרכים שלהם - הם יודעים מתי הם רעבים, עייפים וצריכים להתרוקן.
אנחנו, כהורים, מקשיבים להם ומזהים סימנים של רעב ושל עייפות. אין כל סיבה שלא נזהה גם סימנים של צורך בהתרוקנות.
